״אם היינו יודעים את זה לפני 10 שנים,... אולי הבן שלנו לא היה יורד מהארץ.״
יש משפטים שלא עוזבים אותי גם אחרי שהלקוחות כבר עזבו.
תבינו, עוד נכס ועוד כסף ועוד חדר, כל אלו הם רק בונוסים;
יש דברים חשובים יותר מכסף שכסף יכול לאפשר.
לקח לי יותר משנתיים לכתוב על המשפחה הזאת אבל מה לעשות, הם לא יוצאים לי מהראש
אינטליגנטים ברמה מעוררת קנאה ונחמדים ברמה שנותנת אופטימיות לעתיד המדינה.
זוג חילוני עם חמישה ילדים, בית עם גינה במרכז הארץ, שניהם שכירים במשרות גבוהות מאוד.
רמת ההוצאות עולה ויורדת בהתאם לגובה ההכנסה והבונוסים.
כשיש, מוצאים. כשאין, מצטמצמים, הם אומרים בגאווה.
אין הלוואות (לא היו ולא יהיו), חיים עם מה שיש.
אין השקעות בכלל (אולי פחד, אולי חוסר ידע, עוד לא ביררתי).
יש בית גדול.
אין חסכונות בכלל.
גם אין איך לעזור לילדים. הגדול כבר ירד מהארץ.
אחת בצבא ושלושת הצעירים עוד תלמידים.
אני מבקש מהם טפסי 106 של 10 השנים האחרונות
אני מצרף אותם לסכום אחד על האקסל.
הם מסתכלים על הסכום המטורף – כמה כסף באמת עבר דרכם בעשור הזה.
איכשהו, באורח פלא, בדיוק כל מה שנכנס גם יצא.
ופתאום הם מבינים שאפשר היה אחרת
אני מת על הרגע הזה, כשנופל האסימון ופתאום רואים את התמונה הגדולה ואת האפשרויות.
מה שנקרא – A ha Moment, ברגע אחד מתפשט חיוך כזה על הפנים, המצח נרגע והעיניים נדלקות.
אבל לא תמיד.
לפעמים הרגע הזה בא עם חרטה.
בא עם ההבנה שאפשר היה אחרת ושהזמן שעבר כבר אבוד.
לא יודע מה אתכם, יש הרבה דברים שאני הייתי עושה אחרת לפני עשר שנים, אם הייתי חושב אז על פיננסים כמו שאני חושב היום.
לא יודע מה אתם חושבים על תכנון פיננסי,
אני כמעט בטוח שעוד כסף בבנק, עוד נכס, או עוד חדר, כל אלו יהיו רק הבונוסים של התהליך הזה.
וכרגיל, נעבור לחלק הפרסומי
תציצו כאן בדף הזה, תפרגנו לעצמכם קצת זמן איכות ביחד
ואולי יצא שפרגנתם לעצמכם שקט נפשי ועתיד כלכלי אחר