אנחנו לא מרוויחים מספיק!

אנחנו לא מרוויחים מספיק!

ואפילו אם אנחנו מרוויחים הרבה, זה לא מספיק.

כי גם אם אנחנו מאוד ממושמעים

וגם אם למדנו לדחות סיפוקים,

נראה שרק חסכונות במזומן (כמו פעם, מתחת למזרן),

לא יספיקו לנו לכל מה שיגיע עם הזמן;

לא לכל מה שאנחנו רוצים ומקווים (עזרה בתואר ובדירה לילדים),

לא לכל מה שאנחנו ממש צריכים (פנסיה שמספיקה לחיים שלווים),

ובטח לא לשאיפה שבשמה של הקבוצה, - להיות חופשיים.

אז מה אם כן המשמעות? (וזה לא עניין של לחיות או למות),

שכנראה ואין ברירה ומזל שעוד יש לנו זכות בחירה,

כולנו צריכים להיות חלק מהמשחק,

גם אם לפעמים הכסף קצת נשחק.

טוב נו, כמעט כולנו (ומי שלא, שלא ילחץ על ה - לייק).

לאט ובהתמדה, ולאורך שנים,

אבל לא לכל אחד זה ממש מתאים.

וזה גם לא סתם משחק ילדים,

(כן ניצחתי / לא ניצחתי את אדון שוק.ו)

בהשקעות יש גם סיכונים.

איפה יותר, ואיפה פחות, וגם אני רוצה שיהיו הכפלות,

אבל איך בכלל אפשר פה לחיות,

ותחזור שוב,... מה היו האפשרויות...

אז מה היה לנו כאן,

פעמיים נדל״ן, פעם שוק ההון, ואולי איזה אג״ח עד לפירעון.

כל הדרכים מובילות לרומא, וכל ההשקעות ממריאות צפונה.

בטווח הארוך כולם עולים, ככה לפחות המומחים מבטיחים

(אלא אם אתם יפנים ב 1990).

וגם עם כל הידענות, לא תזיק מעט צניעות.

לכל אפיק יש ניגון משלו, ולכל שביל סיכונים משלו,

ומיינדסט אחר ייחודי בשבילו.

וכיוון שאף אחד לא יודע מי בסוף יוביל,

הדבר החשוב באמת הוא להכיר את השביל.

בפעם הבאה אכתוב ממש על השקעות,

על סיכונים ועל תנודות,

אבל כרגע עלו לי רק שלוש מחשבות;

חשוב להישאר על הדרכים הראשיות

(ולהתרחק ממי שמבטיח תשואות)

כדאי לזגזג כמה שפחות

(וכנראה לא תגיעו לסוף עם פחות)

ושאם מראש היה תכנון נכון,

היה קל יותר לחלום ולישון.

בתקוה שקראתם את כל ההגיגים,

וגם אם לא אמרתי דברים חשובים,

לפחות יצאו לי הרבה חרוזים

וזה יותר נחמד לי ככה, כשהמסכים אדומים

גילוי נאות, ושאר השגות